לפני כשבועיים חשבתי לשתף את חבריי לעבודה בשיר ספר שמתאים לט"ו בשבט. כוונתי הייתה ללמוד אותו מחדש עם חבריי לעבודה. "הקולגות" אהבו מאד את השיר וחשבו שאולי כדאי יהיה לנו ללמד את התלמידים שלנו את השיר.
התהליך החינוכי התחיל "שם". ישבנו חבריי ואני למדנו ונתחנו את השיר. הרעיונות עלו ושצפו אותנו את מוחנו ואת רגשותינו והתאהבנו מחדש. נשאלה השאלה, כיצד נוכל לרגש את התלמידים ולגרום להם להתאהב בשיר וברעיונותיו ...
כעבור שבוע,
חגיגת ט"ו בשבט. שחקנית בקהילה מציגה מונולוג של השיר. סופר ומשורר מהקהילה לימד את הילדים לכתוב שיר חדש תוך שימוש בפורמט שהשיר הקיים מציע. אני שרה את השיר ומורה אחר מלווה אותי בפסנתר.
תלמידים מציגים את שיריהם מול חבריהם בבית ספר.
הכל התחיל משיר אחד קטן אך גדול של , נתן זך, "כי האדם עץ השדה".
אנחנו אנשי חינוך אחראיים ללמד לעניין ולרגש את התלמידים שלנו, להעניק להם חוויה משמעותית שתשמש להם מקפצה לחשיבה גבוהה, ביקורתית ומעמיקה יותר.
הכל התחיל משיר קטן ובהחלט לא נגמר "שם"
~Beatrice Maimon
Hebrew Instructor
No comments:
Post a Comment